מהדורת 2014:

חלק 1,

חלק 2,

חלק 3.

מהדורת 2015:

חלק 1,

חלק 2,

חלק 3.

מהדורת 2016:

המון חלקים… הנה התגית.

מהדורת 2017:

המון חלקים… הנה התגית.

מהדורת 2018:

המון חלקים… הנה התגית.

מהדורת 2019:

המון חלקים… הנה התגית.

זה כבר הקיץ השביעי (וואו!) בו אני מריץ באתר את הפרויקט הזה. גם השנה, ניסיתי לדרג את ההחתמות החופשיות של הקיץ לפי מדד אחיד ואובייקטיבי כמה שאפשר.

למי שלא היה איתנו בשנים קודמות – קודם כל ברוכים הבאים! שנית, קצת חזרה על החומר:

עבור דוגמאות (וכמה נפילות קולוסאליות שלי), מוזמנים לעיין בכתבות של חמש השנים הקודמות.

*אני פחות מסביר כאן מושגים בתקרת השכר שאני כותב עליהם, כי אני אצטרך לעשות את זה כל כתבה וזה יהיה מתיש גם לי וגם לכם. מוזמנים לשאול בתגובות על כל מושג שאתם לא מכירים/מבינים עד הסוף שלא הסברתי בטקסט ואני אענה.

---

הקדמה:

השנה – כצפוי וכחזוי – קיבלנו את מחזור השחקנים החופשיים החלש ביותר מזה הרבה שנים. מלבד שני השחקנים בכתבה זו, לא תזכו לראות בהמשכה אף שחקן שהופיע במשחק האולסטאר בשנתיים האחרונות.

מה שאיזן את המצב מהצד השני של המתרס, הוא אובדן ההכנסות של הליגה מעונה הקורונה + החרם הסיני בעקבות הציוץ של דריל מורי לפני יותר משנה (מי זוכר אה?). בהתחשב בנסיבות הללו, העובדה שתקרת השכר נשארה זהה לעונה שעברה – ועמדה על 109.4 מיליון דולר הקיץ – נחשבת לסוג של נס (או בועה – תלוי את מי שואלים).

זה הוביל למצב בו גם אין שחקנים חופשיים טובים מידי, וגם אין יותר מידי כסף לתת להם. רוצים את המספרים? הנה:

שנה/תיאור סכום	שווי כולל של חוזים שניתנו הקיץ - סכום	שווי כולל של חוזים שניתנו הקיץ - חציון	אורך חוזה ממוצע
2016	$3,655,556,460	$8,000,000	2.3
2017	$2,408,604,034	$5,000,000	1.95
2018	$1,734,854,223	$4,449,000	1.8
2019	$3,471,375,320	$9,772,350	2.25
2020	$1,873,646,406	$5,294,220	2.04
2021	$2,227,118,382	$6,765,000	2.11
2022	$1,870,547,332	$5,658,206	2.01

לכן הפרויקט השנה יהיה מצומצם יותר מבדרך כלל. השילוב של השוק הלא אטרקטיבי יחסית, עם הצטמקות התקופה בין מועד ההחתמות לתחילת העונה, יובילו לכך שאני כנראה אכתוב פחות על כל שחקן מאשר בדרך כלל.

וברוח הדברים האלה:

אנתוני דיוויס נשאר בלייקרס – $189,903,600 לחמש שנים – $38.0 לעונה – עונה אחרונה אופציית שחקן

ESPN story on free agent Anthony Davis finalizing a 5-year, $190M deal to stay with the Lakers: https://t.co/1ILYuhcvfI

— Adrian Wojnarowski (@wojespn) December 3, 2020

נו? מה יש להגיד?

הנה מה שיפה בעונה הזו של דיוויס – מספרית, היא לא הייתה שונה מהעונות האחרונות שלו בניו אורלינס:

גם הופעת הפלייאוף המדהימה שלו, לא מהווה חריגה מהותית מהשתי ההופעות הקודמות שלו שם עם הפליקנס:

ודווקא ביציבות הזו, אני מוצא הרבה עניין. תחשבו על זה – הביאו אותו לקונטנדרית, שמו לידו את השחקן השני הטוב בהיסטוריה (לא נכנס לזה), שיחקו איתו בעמדה 4 ב60% מהדקות שלו (לעומת 4% בעונה שעברה) – וקיבלנו ממנו בדיוק את אותה התפוקה.

מה זה אומר לנו? שלפעמים הNBA פשוט יותר ממה שאנחנו עושים ממנו. דיוויס של השנה הוא לא שחקן טוב מזה של שנה שעברה. המנהיגות של לברון, סגנון האימון של ווגל, הכימיה שלו עם רונדו – כבודם במקומם מונח. אבל הסיבה המרכזית – ובפער -לשיפור המטאורי של הלייקרס השנה, הוא שהם הצליחו להביא שחקן טופ 5 בליגה תמורת הרבה נכסים ושחקנים פחות טובים ממנו (שלאחד מהם נגיע בהמשך), והוא עשה את מה שהוא תמיד עושה.

כשחקן עם ותק של 8 שנים, דיוויס היה זכאי למשכורת התחלתית מקסימלית של 30% מתקרת השכר, וקפיצות של 8% משנה לשנה. השיטה הזו אמורה לעודד שחקנים בקליבר הזה לחתום על חוזים ארוכי טווח עם הקבוצות שלהם, אך באופן די קבוע לאורך השנים האחרונות, התקרה קפצה (והייתה חזויה לקפוץ בעתיד) באחוזים דומים, מה שנטרל את יעילות המנגנון הזה.

ואז הגיעה השנה – בה התקרה נשארה זהה לזו של השנה שעברה, ועתידה לשנים הבאות יחסית נהיה לוט בערפל. אם היינו במציאות הפיננסית של השנה שעברה, אין לי ספק שהגבה היה חותם על חוזה מקסימום של 1+1 (שנה 1 מובטחת שנה 2 אופציית שחקן), וחותם על חוזה ארוך טווח כשחקן עם 10 שנות ותק בליגה – מה שהיה מזכה אותו במשכורת התחלתית של 35% מהתקרה, פער משמעותי.

אבל זו לא המציאות שלנו, ויחד עם הארכת החוזה מלברון (שבעיני ללא ספק הייתה התנאי של דיוויס, ולכן גם החתימה על החוזה הזה התעכבה יחסית), הוא העדיף ללכת על בטוח ולחתום על חוזה מקסימום ל5 שנים (עם אופציית שחקן בעונה האחרונה).

עבור הלייקרס, כמובן שזו לא שאלה. דיוויס שחקן טופ 5 מתחת לגיל 30, ולמקרים כאלה המציאו את חוזה המקסימום. ההתחייבות שלו ל4 שנים – יחד עם ההארכה של לברון – נותנת להם ביטחון עצום בהישגיות של הקבוצה לתקופה הזו, וזה הישג אדיר של פלינקה הGM. גם אם מתעלמים מכל המהלכים האחרים שלהם, קשה לטעון ברצינות שהם לא המנצחים של האוף סיזן.

FAR – 10

ברנדון אינגראם נשאר בניו אורלינס – $158,253,000 לחמש שנים – $31.6 לעונה

New Orleans Pelicans All-Star F Brandon Ingram has agreed to a five-year, $158 million maximum contract extension, his agents Jeff Schwartz and Jordan Gertler of @excelsm_bball tell ESPN.

— Adrian Wojnarowski (@wojespn) November 24, 2020

נתחיל בחידה. הנה שתי שורות סטטיסטיות של שחקנים מהעונה:

את מי אתם מעדיפים?

שניהם בחירות טופ 5 בדראפט. שניהם השתפרו מאוד מהעונה שעברה (מקום ראשון ורביעי בהצבעות לשחקן המשתפר), ושניהם הופיעו השנה במשחק האולסטאר לראשונה בקריירה.

מיטיבי הלכת כבר ניחשו, שאחד מהשורות היא של ברנדון אינגראם, והשנייה של ג'ייסון טייטום. "מי שייכת למי?" אתם שואלים? "בדיוק!" אני עונה.

בשקט יחסי, אינגראם עשה קפיצה אדירה השנה, ובצדק זכה בתואר השחקן המשתפר.

הנה רשימת השחקנים שסיפקו העונה יותר מ25 נקודות, 6 ריבאונדים ו4 אסיסטים פר 36 דקות:

כל אחד מהשחקנים כאן מרוויח יותר כסף ממנו ובהרבה (מלבד לוקה).

הוא אמנם חייב-חייב-חייב להשתפר הגנתית, איפה שהפוטנציאל שלו עצום אפילו יותר מאשר בהתקפה. אנחנו גם חייבים לראות איך הוא יסתדר עם זאיון ביותר דקות.

אבל זה לא משנה. בעיני, הוא אחד מ20 השחקנים הטובים בליגה היום, אבל גם עם הולכים עם דירוג מפרגן פחות (28 של ESPN), בגיל 23 ועם גרף שיפור כמו שלו, לא צריך להיות ספק שהוא שווה את המקסימום. בטח ובטח עבור קבוצה שוק קטן, שמצליחה גם להימנע מאופציית השחקן בשנה החמישית.

FAR – 9